תיעוד סיפור חיים באינטרנט

הסיפור האישי שלך במרחק האצבעות מן המקלדת הטכנולוגיה והאינטרנט מאפשרים היום לאנשים רבים לתעד סיפורי חיים ברמה סמי מקצועית באמצעות כלים חינמיים הנמצאים באינטרנט ובלי לקום מכורסת המחשב. שם הסדנה: תיעוד סיפור חיים באינטרנט במילים, תמונות וסרטים. הדרכה: יהודית גרעין-כל, רותי מרשנסקי וצביקה שורצמן קהל יעד: מבוגרים המבקשים לתעד את סיפור משפחתם באמצעות מצלמות, מחשב ואינטרנט. דרישות קדם: מיומנויות מחשב בסיסיות והכרת האינטרנט. בסדנה לומדים בין השאר: לכתוב ולתעד בכתיבה יוצרת, לייצר לכתוב ולפרסם בלוגים אישיים, להשתמש בתמונות ולייצר מאגרי תמונות, להתוות מפות דינאמיות אישיות, להכין סרטים קצרים, להכיר ולהשתמש במאגרי סרטים באינטרנט, להכיר ולהשתמש במאגרי מידע מקוונים ולהכין אילן יוחסין מקוון. דוגמאות: רשימותי לגיורא - סיפורה של פרטיזנית בווילנה בטקסט, תמונות, מצגת, קטעי ראיון מצולם, ומפת נתיב הפרטיזנים. משולב בסיפורה האישי שנכתב לבנה גיורא. http://gioralist.blogspot.com/ שיר לשניים – סיפורם של זוג אנשי חינוך שנפגשו במקרה בתל-אביב של שנות החמישים. ספר דיגיטלי כולל: טקסט, תמונות, מצגת ותקציר קורות חיים ערוך כסרטון. http://gurse.blogspot.com/

תיעוד סיפור חיים באינטרנט במילים תמונות וסרטים The RelatioNet Project חטיבת ביניים אלון רחוב החי"ל 46 רעננה טלפון: 09-7741282 נייד צביקה: 052-3231491 נייד יהודית: 052-3792469 Emal: Relationet@gmail.com

קוסטשט Costesti (380)

יהודי היישוב והסביבה נורים למוות בשדה פתוח

ב-1930 חיו בקוסטשט 274 יהודים, שהתפרנסו בקושי מחקלאות, ממכירת פירות ומגידול בהמות.
בכפר היו שלושה בתי כנסת ושלושה "חדרים".
במועצת הכפר כיהנו שלושה נציגים יהודים, והפעילות הציונית במקום היתה של "מזרחי" ושל "בני עקיבא".

בתקופת השלטון הסובייטי (יוני 1940 - יוני 1941) נעצרו כמה יהודים בכפר ונשלחו לסיביר.

ביולי 1941 נכנסה יחידה של הצבא הרומני לכפר, כלאה את כל היהודים לשלושה ימים בבניין בית הספר ולא סיפקה להם שם אוכל ומים, לאחר מכן שוחררו, אך לא לאורך זמן - תושבי הכפר האוקראינים הסגירו את היהודים לידי יחידה צבאית אחרת, שעברה סמוך ליישוב, זו הובילה את היהודים לשדה פתוח, שם נורו ונרצחו 420 יהודים מקוסטשט ומהסביבה, רק בודדים הצליחו להימלט. אחד הניצולים, שחזר לדירתו, נהרג באבנים ובמקלות על ידי האוקראינים, שעסקו אותה שעה בביזת הרכוש היהודי.

היהודים, שהיו ביום הטבח מחוץ לכפרם, חזרו אליו, אך גורשו מאוחר יותר לטרנבניסטריה.

איש לא חזר לקוסטשט לאחר המלחמה.

מתוך פנקס הקהילות כרך ב', עמ' 514

סְגֻלָּה - רשומה זו היא חלק ממיזם סְגֻלָּה

טבלה עם תמונת רקע וקישורי Snap

the RelatioNet project משפחת שורצמן מוצאה בעיירה קטנה בגליציה היום דרום פולין ושמה לסקו או לינסק באידיש משפחת פדר מוצאה באזור סוסנוביץ המשפחה עברה לעיירה קטנה ששמה פיליצה או פילץ באידיש כ-80 ק"מ צפונית לקרקוב. משפחת פדר נספתה כמעט כולה בשואה. זיסל פדר שרדה יחידה מכל משפחתה. את השואה עברה במחנות עבודה, מעצר ומוות בנסותה לשמור על אחיותיה הצעירות. לאחר השואה עלתה לישראל באוניית מעפילים שנתפסה וגורשה לקפריסין שם הכירה את משה שורצמן ושם נישאו. משה איבד את משפחתו בשואה, אשה ושלושה בנים גורש אף הוא לקפריסין לאחר שנות עבודת פרך בסיביר לשם גורש. הזוג עולה לישראל ונקלט באוהל במחנה העולים גבעת אולגה שם נולד בנם הבכור צבי. לאחר זמן הם "מתנחלים" בדירת חדר על גג בית ביפו בו גרו קודם ערבים שברחו. השיפור ברמת חייהם שנבע מעבודה קשה ופיצויים שקיבלו כניצולי שואה איפשר למשפחה שבינתיים התרחבה עם הולדת מיכאלה, חיה ואיילה לעבור לבני ברק לדירת 2.5 חדרים שם התאקלמו במהירות, גידלו את ילדיהם, ובטרם זכו להנות ממלוא פירותיהם נפטר משה בשנת 1970 ממחלה קשה, זיסל המשיכה לבדה עד שנפטרה גם היא ממחלה קשה ב 1995. ילדיהם נישאו והקימו משפחות דתיות הפזורות ברחבי הארץ. משה פנחס שורצמן נולד ב 1898 בלסקו גאליציה בדרום פולין 15 ק"מ מסאנוק במשפחה חסידית להוריו צבי הערש ולאמו [?] שנפטרה בילדותו. למשה היה אח יצחק מאותה אם ושניהם גדלו כבנים חורגים במשפחת אביו שנישא מחדש לפרידה שהולידו עוד שבעה ילדים.יצחק שהיה ציוני עלה לישראל ב-1933 והקים את ביתו בקריית שלום בת"א.משה פנחס למד בבחרותו בישיבת חכמי לובלין ולכשהגיע לפרקו נישא לפייגה לבית רנד - סלומון מסאנוק. בסאנוק הקימו את ביתם, הם התפרנסו מחנות למכירת דברי סדקית וצרכי בית ספר שהייתה בשוק הקטן, משה פנחס היה מעין 'סוכן נוסע' של החנות ברחבי קרוסנו ואף מעבר לגבול הפולני רוסי. נולדו להם שלושה בנים: יעקב, אריה ונחום.בספטמבר 1939 כמה ימים לאחר כניסת הכובש הנאצי לסאנוק שלאחר חלוקת פולין על פי הסכם "ריבנטרוב-מולטוב" מספטמבר 1939 היתה לחלק מרוסיה בעוד לסקו היתה בשטח גרמניה נפרדו דרכיהם. משה נתפס ונשלח - גורש לסיביר, פייגה וילדיה נשארו בסאנוק עד אשר נשלחו יחד עם כל יהודי סאנוק למחנה ZASLAW משם נלקחו לבלזץ ושם ע"פ עדות הניצול היחיד מבלזץ מר מלר [?] יליד סאנוק נורו בראשם בראש השנה 1942 [תש"ב] וגופותיהם נשרפו. הפגישה בין שרידי משפחת רנד-סלומון מסנוק המחותנים של משה פנחס לבין מר מלר התקיימה לאחר המלחמה במחנה העקורים Schlachtensee בברלין.משה שרד, ניסה להעפיל לישראל ושוב גורש לקפריסין שם נישא לזיסל לבית פדר ילידת פיליצה פולין [1915] ששרדה את אימי השואה יחידה מכל משפחתה. http://scmo98sapo.blogspot.com/