Tuesday, April 07, 2009

פסח כשר ושמח תשס"ט

חג הפסח הוא הראשון מבין שלושת החגים שנקראים בתורה "שלוש רגלים",* והם: פסח, שבועות וסוכות. הוא הראשון כי חוגגים אותו בחודש ניסן, שהוא, על-פי הלוח הקדום שבתורה, "ראשון … לחודשי השנה" (שמות פרק יב פס' 2). לחג הפסח עוד שמות – חג המצות, חג החירות וחג האביב. שלושה משמות החג – חג הפסח, חג המצות וחג החירות – קשורים למשמעות ההיסטורית והלאומית של החג, ליציאת מצרים. השם חג האביב מעיד על המשמעות החקלאית של חג הפסח, שחל בעונת האביב ואשר בו מתחילים את קציר התבואה הראשון – וליתר דיוק: את קציר השעורים. וגם לתאריך שבו חל חג הפסח – ט"ו בניסן, אמצע החודש – יש משמעות, כפי שיתברר בהמשך. * חגים אלה נקראים שלוש רגלים מכיוון שבהם היו נוהגים לעלות לרגל לירושלים

ושנמשיך לצחוק גם בקיץ הבא


ההגדה שקוראים בליל הסדר נכתבה, כדי שנחזור ונספר את סיפור יציאת מצרים, היציאה מעבדות לחירות, מדי שנה בשנה סביב שולחן הסדר. וכך נזכור את האירוע החשוב הזה, וגם נעביר אותו מדור לדור, כמו שכתוב: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דברים פרק טז פס' 3) - "והגדת לבנך ביום ההוא" (שמות פרק יג פס' 8).
ביעור חָמֵץ, אכילת מצה וסדר פסח משחזרים את האירוע ההיסטורי של יציאת מצרים, שהיה ונשאר בעל משמעות לאומית מרכזית במסורת ישראל ובזיכרון ההיסטורי של עם ישראל.
קערת הסדר מסמלת גם את תקופת השעבוד במצרים – וגם את היציאה לחירות: את תקופת השעבוד של בני ישראל במצרים, שכללה עבודת פרך בבנייה, מסמלים המרור (חסה וחזרת) והחרוסת (עיסה מפירות מתובלים המסמלת את הטיט ששימש לבנייה). את יציאת מצרים והחירות מסמלים הזרוע – זכר לקרבן הפסח, וביצה שלוקה – זכר לקרבן חגיגה שהיו מקריבים בבית המקדש בחג הפסח. המצות הן סמל ל"לחם העוני" שאכלו אבותינו, בני ישראל, במצרים, כמו שמסופר בהגדה של פסח (בארמית): "הא לחמא ענייא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים" – ובעברית: "זה לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים" – כי המצה נחשבה ללחם של העניים ביותר, של העבדים