גוילי אש > במכחול > בלומנזון, מנחם

הצילום ששימש השראה לציור 'פנת חצר'

פנת חצר	חורשה

בלומנזון, מנחם
בן רחל ויעקב, נולד ביום ג' בשבט תר"ף (23.1.1920) בעיר פרנקפורט, גרמניה. בעיר הולדתו סיים בית-ספר תיכון ובשנת 1937 יצא להכשרה חקלאית בהולנד לקראת עלייתו ארצה. עם פרוץ המלחמה העולמית וכיבוש הולנד על-ידי הגרמנים, נאלץ להסתתר יחד עם אישתו הצעירה מעיני שלטונות הכיבוש הגרמניים ובקושי עלה בידו להיחלץ מציפורני הנאצים. בחודש ספטמבר 1945 עלה ארצה כמעפיל באונייה "מטרואר" (?) שהפליגה מטולון. עם בואו ארצה הצטרף לארגון ההתיישבותי "מצפה גליל" בחוות סג'רה. בבית הוריו בחוץ-לארץ נתחנך על ברכי הדת וגם כאן הוסיף לשאת באהבה בעול תורה ומצוות. מנחם היה שתקן, מצניע לכת ובעל מידות נאות. רכש אמון, ובעמידתו האמיצה האציל מרוחו על סביביו.
עם פרוץ מלחמת-העצמאות, נטל על עצמו תפקידים אחראיים בענייני הביטחון. עם חידוש הקרבות בתום ההפוגה הראשונה תקפו כוחות קאוקג'י את מערך כוחותינו בגזרת סג'רה. ביום ב' בתמוז תש"ח (9.7.1948) בשעה שהדף את האויב המסתער על עמדתו, בצפונה של סג'רה, בשמשו כמקלען - פגע בו כדור-המוות ונפל. השאיר אחריו אישה ושני ילדים רכים. מנחם הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בעפולה.

צילומים
גדוד 12 חטיבת גולני סג'רה 48 (מתוך אתר 'מוטקה' צילומים שהועלו על ידי משה צל ציון)

ציר זמן
בסוגריים גילו של מנחם
ינואר 1920 - מנחם, נולד
ינואר 1933 (13) - מנחם, בר מצוה, מינויו של היטלר לקאנצלר גרמניה.
אפריל 1933 (13) - 'יום החרם' ונחקק בגרמניה חוק לשיקום שירות המדינה המקצועי
מאי 1933 (13) - שריפת ספרים פומבית בכיכר בבל בברלין
ספטמבר 1935 (15) - חוקי נירנברג
1937 (17) - מנחם יוצא להכשרה בהולנד
נובמבר 1938 (18) - ליל הבדולח
דצמבר 1938 (18) - הנאצים השתלטו סופית על רכוש היהודים בגרמניה.
מאי 1939 (19) - פרשת האוניה סנט לואיס.
ספטמבר 1939 (19) - גרמניה פולשת לפולין. פרוץ מלחמת העולם השניה.
אוקטובר 1939 (19) - משלוח ראשון של יהודים למחנה וסטרבורק בהולנד.
1939 (19) - הקמת מושב שדה אילן בסג'רה
מנחם מתחתן (20?)
מאי 1940 (20) - גרמניה פולשת להולנד.
אוגוסט 1940 (20) - הוראה להימנע ממינוי יהודים למשרות ציבוריות בהולנד.
פברואר 1941 (21) - מעצרים וגירושים ראשונים בהולנד
מרץ 1941 (21) - צו בדבר הטיפול בחברות יהודיות בהולנד
יולי 1942 עד אוקטובר 1943 (22-23) - גירוש יהודי הולנד
אוקטובר 1942 (23)- חיסול מחנות העבודה וגירוש יהודי הולנד למחנה וסטרבורק
ינואר 1943 (23) - סגירת חשבונות הבנקים של יהודי הולנד
אפריל 1943 (23) - התחלת המשלוחים מהולנד לטריזנשטאט
ינואר 1944 (24) - משלוח יהודים מהולנד לברגן בלזן
1944 (24) - אדמות חווה השומר (סג'רה) נרכשות ע"י הקק"ל.
אפריל 1945 (25) - שוחרר מחנה וסטרבורק
ספטמבר 1945 (26) - מנחם עולה לארץ באונייה 'מטרואה' מול חופי מעיין צבי
מאי 1948 (28) - הכרזת העצמאות, הקמת צה"ל
יולי 1948 (28) - מנחם נופל בקרב על סג'רה

קישורים
תולדות השואה בהולנד - אמיר השכל
חברו לקרב אברהם קוסלובסקי מספר על נפילתו בקרב
מנחם באתר הנצחת נופלי גולני
חוות השומר - סג'רה היום
סג'רה, הקולקטיב הראשון מט"ח

מתווים להורדה
(הקלק על התמונה כדי להגדילה, קליק ימני, 'שמור תמונה בשם)

המצולמים הם מנחם (מנפרד) בלומנזון מימין ואחיו הצעיר ממנו בשנתיים ליאו בלומנזון. שניהם היו קשורים מאד זה לזה. ליאו העריץ את מנחם והיה כרוך אחריו.
הצילום נעשה באירופה מיד לאחר המלחמה, ליאו שהה 6 שנים באושוויץ והצליח לשרוד גם את צעדת המוות שיצאה משם. הוא הגיע לשם ביוזמתו בחיפושיו אחרי בני משפחתו הוריו ואחותו. לאחר ששמע כי הם נשלחו לשם.
לאחר השחרור מהמחנה הוא נסע להולנד לחפש את מנחם. הוא מצא את מנחם ואסתר במצב גופני ירוד בעלית גג של מבנה בו הם הסתתרו. הם בקושי הצליחו להזיז את רגליהם כיוון שהרבה חודשים לא השתמשו בהן. כולם החליטו לעלות לארץ. אך קודם ליאו נסע לחפש את מי שהייתה חברתו לפני המלחמה איזבל. הוא מצא אותה ועלה איתה לארץ ונישא לה. ליאו נישא שוב והקים משפחה. יש לו אשה בת ובן. הוא נפטר לפני כ-14 שנים.
מנחם עלה לארץ עם אסתר באוניה מטרואה ב-1946. לאחר שהבריטים ערכו פטרול למנוע מהם לרדת לחוף, הם קפצו למים מול חופי מעיין צבי ונלקחו לקיבוץ על ידי אנשים שחיכו להם על החוף. רק מאוחר יותר הם הגיעו לחוות השומר שנקראה אז "מצפה הגליל" שבאילניה.

"יפו" גילוף עץ - מנחם בלומנזון - גולף בהולנד בזמן המלחמה

סג'רה ואתר הציור כפי שהם נראים היום
צילם: יחיעם בלומנזון

גוילי אש > במכחול > פלדמן, מרדכי

פלדמן, מרדכי (מוטל, מוטקה)

בן בלהה ויהודה, נולד ביום כ"א באייר תרפ"ו (5.5.1926) בעיר סארני, פולין. עם תחילת מלחמת-העולם השנייה, בעודו ילד, החלה תקופת-נדודיו הגדולה. בשנת 1941 ברח עם אחיו ואחיותיו לרוסיה וישב 4 שנים באורל. שם סיים בית-ספר מקצועי ועבד שנתיים כעוזר לנהג-רכבות. הוא אהב את מקצועו, אך בהזדמנות הראשונה לצאת את רוסיה עבר לגרמניה לקיבוץ-הכשרה. אחרי תקופת-עבודה, עלה עם אנשי הקיבוץ ארצה בספינת-המעפילים "לטרון". הספינה נתפשה בידי הבריטים ומעפיליה גורשו למחנה בקפריסין. בחוזרו מקפריסין התגורר בקרית חיים ועבד כמסגר.
בדצמבר 1947 התגייס לחטיבת "כרמלי". הוא סיים קורס חובשים והשתתף בפיצוץ גשרים וליווי שיירות לגליל המערבי. היה עלם שקט ובטוח, עליז ומתבדח, ונטע הרגשה של ביטחה ועוז בלב חבריו לנשק. כשרון הציור שלו נתגלה בשבתו במחנה בקפריסין ומאז הירבה לצייר. ציורו האחרון היה "מבצר יחיעם", אשר בחותרו אליו - נפל. ביום ט"ז באדר ב' תש"ח (27.3.1948) בשעות הצהריים יצאה מנהריה שיירה ובה 7 כלי רכב ו90- אנשים כדי להעביר אספקה, חומרי ביצורים ותגבורת ליחיעם. ליד כברי נתקלה השיירה במארב שהציבו הערבים. המשוריין הראשון הצליח לפרוץ ולהגיע ליחיעם, אך שאר כלי הרכב נלכדו במארב. אנשי השיירה לחמו עד שעות הערב ובחסות החשכה הצליח חלק מהם להיחלץ, אך כמחציתם נפלו בקרב ומרדכי ביניהם. הובא למנוחת-עולמים בקבר-אחים בבית-הקברות הצבאי בנהריה.

גוילי אש > במכחול > חיים רוסק

רוסק, חיים ("חיימקה", "צ'לינדר", "פסיק")

בן אברהם ודבורה. נולד בראש-השנה תרצ"ח (6.9.1938) בעיר סלוצ'ק שברוסיה. אביו, שהיה טנקיסט בצבא האדום, נפל בשנת 1941 בימים הראשונים למלחמה ואמו נדדה עם בנה וחיפשה מחסה ומזון לה ולילדה. תוך כדי נדודיהם מתה מרעב וחיים נדד לבית-יתומים בטשקנט ובסמרקנד עד תום המלחמה. בהמשך נדודיו הגיע למינכן ושם מצא את קרובי משפחתו ואתם עלה לארץ, בשנת 1949. חיים למד בישיבת פונביץ' בבני-ברק ולאחר- מכן עבר לכפר הנוער הדתי בכפר-חסידים, ואחרי שסיים שם, למד שנה בבית-הספר החקלאי "עיינות". היתה לו נטייה לציור ולפיסול. חיים היה מפעיל טרקטורים בציוד מיכני כבד בחברת "מקורות" ותוך כדי עבודתו על הטרקטור היה מצייר ומחפש אפשרות של ביטוי ולדמיונו העשיר בציור ובפיסול. כן היטיב לשיר וללוות עצמו בגיטרה. בין תחביביו היה איסוף אבנים, שצורתן הזכירה לו דמויות של בעלי-חיים, בני-אדם ועצים במצבים שונים. את אשר החסיר בלימודיו הפורמליים השלים בטביעת-עין, בביטוי אמנותי, ונפשו העשירה והאוהבת התבטאה בעבודה יוצרת. חיים גילה אמון בבני-אדם, הראה יחס של אמון לכל והצטיין בעזרתו לחבריו. גישתו לאדם היתה ישירה, וללא מחיצות וללא גינונים.
באוגוסט 1955 גויס לצה"ל והוצב לחיל-התותחנים. הוא אמנם ביקש להצטרף לצנחנים אך בגלל מגבלות שונות לא התקבל. רק לאחר פניה ישירה לרמטכ"ל הועבר ליחידה אשר בה חשקה נפשו. השתתף בפעולות-תגמול רבות ובאחת מהן אף נפצע בירכו. בתקופת החלמתו השתתף בפעולות בקלקיליה. כן לחם ועבר בשלום את מערכת-סיני. לאחר שחרורו מצה"ל התקבל כחבר במושב אביחיל והתחיל לטוות את מסכת חלומותיו על חיי שלווה אחרי חיי נדודים. מדי פעם היה יוצא לשירות-מילואים ואף במלחמת ששת הימים נקרא לדגל וביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967) נפל בקרב שנערך בשכונה האמריקאית אשר בירושלים העתיקה.
חיים צוין לשבח על-ידי הרמטכ"ל על "גילוי אומץ-לב ורוח התנדבות" - והמעשה תואר כדלקמן: "ביום ה-6 ביוני 1967, בקרב על שחרור ירושלים, לחם חיים ביחידת-צנחנים. במהלך-הלחימה נקלעו שלושה אוטובוסים, שהסיעו חיילים, לשטח שניתכה עליו אש כבדה מעמדות קרובות יותר. החיילים זינקו מן האוטובוסים ותפשו מחסה. כאשר התעורר חשש שאחד החיילים נפצע ונשאר מוטל באחד האוטובוסים התנדב חיים ופרץ לעבר הרכב הפגוע כדי לחלצו. בפעולה זו נפגע - ונפל". הניח אשה בהריונה. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. מפקד-הפלוגה כתב במכתב-התנחומים למשפחתו כי "חיים היה חייל מסור ותמיד היה מוכן להתנדב לכל משימה. גם בקרב אחרון רץ להציל חיי חבר פצוע ואז הוא נפגע בעצמו".
ב"ספר הגבורה", שבהוצאת אגודת העיתונאים בתל-אביב וניצולי ברגן-בלזן, הובא תיאור קרבו האחרון. בספר "מאריות גבר" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור הקרב האחרון שלו. בידיעות האיזור שהוציאה המועצה האיזורית של עמק-חפר הונצח שמו וכן בחוברת "תלמים", ירחון תנועת המושבים, בחוברת שהוקדש לבנים ולחברי המושבים שנפלו על הגנת המולדת במלחמת ששת הימים, הועלה זכרו. ב"גיולי אש", כרך ד', הוא ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות-ישראל, הובא מעזבונו.
(יזכור)

קישורים
הצנחנים - חיים רוסק

תיעוד סיפור חיים באינטרנט

הסיפור האישי שלך במרחק האצבעות מן המקלדת הטכנולוגיה והאינטרנט מאפשרים היום לאנשים רבים לתעד סיפורי חיים ברמה סמי מקצועית באמצעות כלים חינמיים הנמצאים באינטרנט ובלי לקום מכורסת המחשב. שם הסדנה: תיעוד סיפור חיים באינטרנט במילים, תמונות וסרטים. הדרכה: יהודית גרעין-כל, רותי מרשנסקי וצביקה שורצמן קהל יעד: מבוגרים המבקשים לתעד את סיפור משפחתם באמצעות מצלמות, מחשב ואינטרנט. דרישות קדם: מיומנויות מחשב בסיסיות והכרת האינטרנט. בסדנה לומדים בין השאר: לכתוב ולתעד בכתיבה יוצרת, לייצר לכתוב ולפרסם בלוגים אישיים, להשתמש בתמונות ולייצר מאגרי תמונות, להתוות מפות דינאמיות אישיות, להכין סרטים קצרים, להכיר ולהשתמש במאגרי סרטים באינטרנט, להכיר ולהשתמש במאגרי מידע מקוונים ולהכין אילן יוחסין מקוון. דוגמאות: רשימותי לגיורא - סיפורה של פרטיזנית בווילנה בטקסט, תמונות, מצגת, קטעי ראיון מצולם, ומפת נתיב הפרטיזנים. משולב בסיפורה האישי שנכתב לבנה גיורא. http://gioralist.blogspot.com/ שיר לשניים – סיפורם של זוג אנשי חינוך שנפגשו במקרה בתל-אביב של שנות החמישים. ספר דיגיטלי כולל: טקסט, תמונות, מצגת ותקציר קורות חיים ערוך כסרטון. http://gurse.blogspot.com/

תיעוד סיפור חיים באינטרנט במילים תמונות וסרטים The RelatioNet Project חטיבת ביניים אלון רחוב החי"ל 46 רעננה טלפון: 09-7741282 נייד צביקה: 052-3231491 נייד יהודית: 052-3792469 Emal: Relationet@gmail.com

קוסטשט Costesti (380)

יהודי היישוב והסביבה נורים למוות בשדה פתוח

ב-1930 חיו בקוסטשט 274 יהודים, שהתפרנסו בקושי מחקלאות, ממכירת פירות ומגידול בהמות.
בכפר היו שלושה בתי כנסת ושלושה "חדרים".
במועצת הכפר כיהנו שלושה נציגים יהודים, והפעילות הציונית במקום היתה של "מזרחי" ושל "בני עקיבא".

בתקופת השלטון הסובייטי (יוני 1940 - יוני 1941) נעצרו כמה יהודים בכפר ונשלחו לסיביר.

ביולי 1941 נכנסה יחידה של הצבא הרומני לכפר, כלאה את כל היהודים לשלושה ימים בבניין בית הספר ולא סיפקה להם שם אוכל ומים, לאחר מכן שוחררו, אך לא לאורך זמן - תושבי הכפר האוקראינים הסגירו את היהודים לידי יחידה צבאית אחרת, שעברה סמוך ליישוב, זו הובילה את היהודים לשדה פתוח, שם נורו ונרצחו 420 יהודים מקוסטשט ומהסביבה, רק בודדים הצליחו להימלט. אחד הניצולים, שחזר לדירתו, נהרג באבנים ובמקלות על ידי האוקראינים, שעסקו אותה שעה בביזת הרכוש היהודי.

היהודים, שהיו ביום הטבח מחוץ לכפרם, חזרו אליו, אך גורשו מאוחר יותר לטרנבניסטריה.

איש לא חזר לקוסטשט לאחר המלחמה.

מתוך פנקס הקהילות כרך ב', עמ' 514

סְגֻלָּה - רשומה זו היא חלק ממיזם סְגֻלָּה

טבלה עם תמונת רקע וקישורי Snap

the RelatioNet project משפחת שורצמן מוצאה בעיירה קטנה בגליציה היום דרום פולין ושמה לסקו או לינסק באידיש משפחת פדר מוצאה באזור סוסנוביץ המשפחה עברה לעיירה קטנה ששמה פיליצה או פילץ באידיש כ-80 ק"מ צפונית לקרקוב. משפחת פדר נספתה כמעט כולה בשואה. זיסל פדר שרדה יחידה מכל משפחתה. את השואה עברה במחנות עבודה, מעצר ומוות בנסותה לשמור על אחיותיה הצעירות. לאחר השואה עלתה לישראל באוניית מעפילים שנתפסה וגורשה לקפריסין שם הכירה את משה שורצמן ושם נישאו. משה איבד את משפחתו בשואה, אשה ושלושה בנים גורש אף הוא לקפריסין לאחר שנות עבודת פרך בסיביר לשם גורש. הזוג עולה לישראל ונקלט באוהל במחנה העולים גבעת אולגה שם נולד בנם הבכור צבי. לאחר זמן הם "מתנחלים" בדירת חדר על גג בית ביפו בו גרו קודם ערבים שברחו. השיפור ברמת חייהם שנבע מעבודה קשה ופיצויים שקיבלו כניצולי שואה איפשר למשפחה שבינתיים התרחבה עם הולדת מיכאלה, חיה ואיילה לעבור לבני ברק לדירת 2.5 חדרים שם התאקלמו במהירות, גידלו את ילדיהם, ובטרם זכו להנות ממלוא פירותיהם נפטר משה בשנת 1970 ממחלה קשה, זיסל המשיכה לבדה עד שנפטרה גם היא ממחלה קשה ב 1995. ילדיהם נישאו והקימו משפחות דתיות הפזורות ברחבי הארץ. משה פנחס שורצמן נולד ב 1898 בלסקו גאליציה בדרום פולין 15 ק"מ מסאנוק במשפחה חסידית להוריו צבי הערש ולאמו [?] שנפטרה בילדותו. למשה היה אח יצחק מאותה אם ושניהם גדלו כבנים חורגים במשפחת אביו שנישא מחדש לפרידה שהולידו עוד שבעה ילדים.יצחק שהיה ציוני עלה לישראל ב-1933 והקים את ביתו בקריית שלום בת"א.משה פנחס למד בבחרותו בישיבת חכמי לובלין ולכשהגיע לפרקו נישא לפייגה לבית רנד - סלומון מסאנוק. בסאנוק הקימו את ביתם, הם התפרנסו מחנות למכירת דברי סדקית וצרכי בית ספר שהייתה בשוק הקטן, משה פנחס היה מעין 'סוכן נוסע' של החנות ברחבי קרוסנו ואף מעבר לגבול הפולני רוסי. נולדו להם שלושה בנים: יעקב, אריה ונחום.בספטמבר 1939 כמה ימים לאחר כניסת הכובש הנאצי לסאנוק שלאחר חלוקת פולין על פי הסכם "ריבנטרוב-מולטוב" מספטמבר 1939 היתה לחלק מרוסיה בעוד לסקו היתה בשטח גרמניה נפרדו דרכיהם. משה נתפס ונשלח - גורש לסיביר, פייגה וילדיה נשארו בסאנוק עד אשר נשלחו יחד עם כל יהודי סאנוק למחנה ZASLAW משם נלקחו לבלזץ ושם ע"פ עדות הניצול היחיד מבלזץ מר מלר [?] יליד סאנוק נורו בראשם בראש השנה 1942 [תש"ב] וגופותיהם נשרפו. הפגישה בין שרידי משפחת רנד-סלומון מסנוק המחותנים של משה פנחס לבין מר מלר התקיימה לאחר המלחמה במחנה העקורים Schlachtensee בברלין.משה שרד, ניסה להעפיל לישראל ושוב גורש לקפריסין שם נישא לזיסל לבית פדר ילידת פיליצה פולין [1915] ששרדה את אימי השואה יחידה מכל משפחתה. http://scmo98sapo.blogspot.com/

טבלה עם תמונת רקע וסרטוני Embedr

the RelatioNet project רליישונט הוא מיזם בינלאומי הרותם את האינטרנט לאיתור ענפי משפחה שאיבדו זה את זה בזמן השואה. המיזם מנסה לנצל את חלון ההזדמנות האחרון העומד לרשות ההסטוריה – 5 השנים הבאות שבהן ניצולי שואה רבים עדיין חיים, והאינטרנט הוא כלי זמין בכל בית. ניצולי שואה מייחלים לאתר קרובי משפחה. בעולם חיים כיום כ- 300,000 ניצולי שואהרובם ככולם זוכרים את האירועים. חלק מהניצולים הם קרובי משפחה, שמשפחתם התפזרה עקב האירועים והם אינם יודעים זה על קיומו של זה. June 2004 סיון תשס"ד Build your own custom video playlist at embedr.com